פסק-דין בתיק פש"ר 13633-06-09

בפניי בקשה של חייב (להלן: "החייב") להכריזו פושט רגל.

החייב יליד 1951, נשוי בשנית ואב ל-19 ילדים, מהם 13 קטינים מנישואיו השניים, גר בשכירות בדירת עמידר.

ביום 10.8.09 ניתן צו כינוס לנכסי החייב על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך 251,007 ש"ח
ל-13 נושים.

על החייב הושת תשלום חודשי בסך 200 ש"ח.

עד למועד הכנת חוות דעת הכונס הרשמי הוגשו נגד החייב 7 תביעות חוב בסך של 201,762 ש"ח, מתוכן תביעה אחת בסך של  144,897 ש"ח בדין קדימה בגין מזונות מטעם ביטוח לאומי.

החייב לא הציע הצעת הסדר נושים לסילוק חובותיו.

טענות הצדדים:

א.         בבקשת החייב למתן צו כינוס טען כי הסתבך בחובות לאחר שבקשה קודמת שהגיש להכריזו פושט רגל הסתיימה במתן הפטר בשנת 2002, וזאת עקב הוצאות שנדרש להוציא בקיום משפחתו הענפה בדוחק רב, מקצבת הבטחת הכנסה המשולמת לו, מקצבת נכות המשולמת לאחד מילדיו ומקצבת ילדים.

החייב מציין כי החובות בדין קדימה בגין מזונות למוסד לביטוח לאומי מקורם בחובות שנוצרו עוד בהליך הקודם, מהם לא הופטר.

באלה הנסיבות עותר להכריזו פושט רגל פעם נוספת.

ב.         הכונ"ר מתנגד לבקשה בציינו כי מוטל על החייב נטל גדול יותר בהליך זה להוכיח כי יצר חובותיו בתום לב, נטל בו לא עמד, כלל ועיקר.

כמו כן מונה הכונ"ר מסמכים שהחייב לא המציא לרבות אישור מסירת צו הכינוס לנושים ומציין כי עפ"י הדו"חות המוגשים על ידו, הוצאותיו גדולות מהכנסותיו, כך ממשיך החייב ויוצר חובות גם בהליך או שמא הכנסותיו אינן מוצהרות באופן מלא.

הכונ"ר סבור כי גרסתו של החייב, לפיה גיסו נטל ממנו שיקים כשהוא מבטיח כי ידאג להפקדת כסף תמורתם, כאשר בסופו של יום גיסו לא השתמש בשיקים, אך כשהתגלע סכסוך בין השניים הגישם לפרעון לאחר שנה ממועד מסירתם, כנקמה; מעוררת שאלות, שהרי אם לא נדרש גיסו לשיקים, מדוע לא השיבם לחייב בשעתו, לחייב פתרונים.

החייב חרף מצוקתו התפתה, כלשונו, להתקשר עם חברת תקשורת עבור רכישת טלפון נייד לו ולארבעת ילדיו הקטינים, וכשהתגלה כי העסקה לא רווחית כפי שהוסבר לו, חויב בתשלום קנס בשל הפרת ההסכם; דא עקא שאין הסבר לשיטת הכונ"ר מדוע מלכתחילה התקשר החייב בעסקה בכל סכום חיוב, בנסיבות בהן חי הוא בדוחק ובמצוקה קשה ולא דאג לוודא תנאי ההתקשרות כשהוא מתחייב בעסקה, שהיא בגדר מותרות מבחינתו.

הכונ"ר מדגיש כי החייב אינו ממצה כושר השתכרותו ועל כן אין להטיל על נושיו לשאת בנטל חובותיו גם בזו הפעם.

בנסיבות אלה, עותר הכונ"ר לדחיית הבקשה.

ג.          החייב בתגובה מכחיש כי יוצר הוא חובות חדשות לבקרים בעודו בהליך, ולנוכח תמיהתו של הכונ"ר על הוצאותיו העולות על הכנסותיו, מדווח לראשונה על הכנסה נוספת שנפקדה מהדוחות המוגשים על ידו, המתקבלת מאחיו רופא השיניים, בסך של כ-600 ש"ח בכל חודש.

הפן הנורמטיבי: